"מבוסס על אירועים אמיתיים" – הכיתוב הזה על הפוסטר אמור לתת לנו ביטחון שאנחנו צופים בהיסטוריה אמיתית. אבל הוליווד מבינה את המשפט הזה בצורה… יצירתית. סרטים שהמציאו גיבורים שלא היו קיימים, שינו לחלוטין את הסוף האמיתי, או פשוט שיקרו על כמעט כל דבר – למען "הסיפור הטוב יותר". הנה 15 הסרטים שבהם ההבדל בין האמת לבדיון הוא לא סתם "חירויות אמנותיות" – זה שקר גמור.
Argo (2012) – "קנדה? מי זה קנדה?"
הסרט מציג את ה-CIA האמריקאי כמציל היחיד של בני הערובה בשגרירות איראן. באמת? קנדה עשתה 90% מהעבודה – הם הסתירו את בני הערובה, סיפקו מסמכים מזויפים, ולקחו את הסיכון העיקרי. בן אפלק פשוט מחק אותם מהסיפור. קנדה כעסה כל כך שראש הממשלה התלונן פומבית. אפלק הוסיף כיתוב בסוף – אבל הנזק כבר נעשה.
The Imitation Game (2014) – אלן טיורינג שלא הכרתם
הסרט מציג את טיורינג כאוטיסט חברתית לא מסוגל שעבד לבד. באמת, טיורינג היה חברותי, אהוב על עמיתיו, ועבד בצוות גדול. הסרט המציא עימות דרמטי עם המפקד שלו (שלא קרה), סצנה שבה הוא "מחליט" מי יחיה ומי ימות (בדיה מוחלטת), והשמיט את העובדה שפולנים שברו את הקוד לפניו. משפחתו של טיורינג אמרה שהסרט "עיוות את האיש שהיה".
Braveheart (1995) – וויליאם וואלס הבדיוני
כל דבר בסרט כמעט שקר: וואלס לא לבש קילט (המסורת הסקוטית הזו נוצרה 300 שנה אחריו), הוא לא היה איכר פשוט (הוא היה אציל משכיל), והוא לא ישן עם הנסיכה הצרפתית (היא הייתה בת 9 וחיה בצרפת באותו זמן). הקרב על גשר סטירלינג? בסרט אין גשר. המוזיקה? אירית, לא סקוטית. היסטוריונים קוראים לסרט "פנטזיה בתלבושות".
A Beautiful Mind (2001) – השמטת הפרטים המביכים
הסרט מספר על ג'ון נאש, גאון המתמטיקה, אבל משמיט "פרטים קטנים": נאש היה אנטישמי גלוי, בגד באשתו בצורה בוטה, נטש את בנו הלא-חוקי, והאשים את אשתו בכל בעיותיו. הסרט גם המציא חברויות שלא היו קיימות ושינה את טבע המחלה הנפשית שלו כדי שתהיה "יותר קולנועית". המשפחה שלו הייתה לא מרוצה מהגרסה המנוקה.
The Social Network (2010) – מארק צוקרברג שאהרון סורקין המציא
הסרט מציג את צוקרברג כנוקם חברתית לא מסוגל שיצר את פייסבוק כי בחורה דחתה אותו. באמת: צוקרברג היה עם אותה חברה (פריסילה צ'אן) לפני, במהלך ואחרי יצירת פייסבוק – הם נשואים עד היום. הסצנות הדרמטיות של בגידות ומזימות? רובן בדויות. צוקרברג אמר שהסרט "מעניין, אבל בדיוני". סורקין הודה: "המטרה הייתה לספר סיפור טוב, לא לתעד היסטוריה".
The Greatest Showman (2017) – פי.טי. בארנום המנוקה
הסרט מציג את בארנום כחולם נחמד שרצה לתת במה ל"שונים". באמת, בארנום היה רמאי ומתעלל שניצל אנשים עם מוגבלויות, הציג אותם כ"מפלצות" לצחוק ולבוז, והפעיל עבדות. הוא לא "אהב" את האנשים המוזרים שלו – הוא רק רצה את הכסף. הסרט גם המציא רומנטיקה שלא הייתה (הוא בגד באשתו שנים) ושינה את כל התזמון והעובדות. זו פנטזיה טוטאלית עם שיר וריקוד.
Pearl Harbor (2001) – ההיסטוריה כפי שמייקל ביי דמיין
הסרט כל כך עמוס בשקרים שהיסטוריונים לא יודעים מאיפה להתחיל: הטייסים המרכזיים (רייף ודני) לא היו קיימים, משולש האהבה? בדיה מוחלטת, הם לא השתתפו בפשיטה על טוקיו כפי שמוצג בסרט, והסצנה של נשיא רוזוולט קם מכיסא הגלגלים? לא קרה. היפנים מתוארים כפשוט רעים בלי הקשר היסטורי. ביי אמר: "לא ניסיתי לעשות סרט היסטורי, עשיתי סרט אקשן".
Bohemian Rhapsody (2018) – כשהלהקה עורכת את עצמה
הסרט שינה את סדר האירועים, הקל על ההתמכרויות של פרדי מרקורי, והציג את חברי Queen האחרים כמלאכים תומכים – בעוד באמת היו מתחים ועימותים. הגדול: הסרט מציג את פרדי כמודיע להקה על האיידס שלו לפני הופעת Live Aid ב-1985 – באמת, הוא אובחן רק ב-1987. הלהקה עצמה הייתה מפיקה ועיצבה את הסרט כדי להציג גרסה מנוקה. זה ביוגרפיה מתוקנת.
Remember the Titans (2000) – גזענות שנפתרה בעונה אחת
הסרט מציג את שילוב הגזעי כמשהו שקרה פתאום ב-1971 עם המון דרמה. באמת: בית הספר T.C. Williams כבר היה משולב שנתיים קודם ללא דרמה גדולה. המאמן הרמן בון והמאמן ביל יואסט לא היו בכלל אויבים – הם היו חברים טובים שעבדו ביחד בלי קונפליקט. רוב ה"רגעים הדרמטיים" בסרט? המצאה טוטאלית. השחקנים האמיתיים אמרו שהסרט "יפה, אבל לא מה שקרה".
The Blind Side (2009) – מייקל אוהר לא היה פרויקט של רחמים
הסרט מציג את מייכל אוהר כילד תמים ומפגר שלא ידע כלום על פוטבול עד שמשפחה לבנה עשירה "אימצה" אותו ולימדה אותו הכל. באמת: אוהר כבר היה שחקן פוטבול מוכשר מאוד לפני שפגש את משפחת טוהי, הוא לא היה "לא משכיל" (הוא למד במוסדות טובים), והוא לא אהב את התיאור בסרט. אוהר אמר: "הסרט גרם לי להיראות טיפש. זה לא הייתי אני".
Rudy (1993) – סיפור ההשראה שהגזים בהכל
הסרט מציג את רודי רואטיגר כאנדרדוג אולטימטיבי שכולם לעגו לו והוא הוכיח להם. באמת: רודי לא היה נחשב ל"בדיחה" – הוא היה מוערך, עמיתיו לא התנגדו לכך שישחק, והמאמנים לא היו אכזריים כלפיו. הסצנה האפית שבו השחקנים מניחים את החולצות שלהם על שולחן המאמן? לא קרתה. רודי עצמו הודה שהסרט "הגזים קצת" – אבל הוא לא התלונן כי זה עשה אותו עשיר ומפורסם.
The Amityville Horror (1979/2005) – הבית "המקולל" שהיה רמאות
הסרטים טוענים שמבוססים על אירועים אמיתיים של בית רדוף רוחות רפאים. באמת: העו"ד של רונלד דפאו (הרוצח שהתגורר בבית קודם) הודה שהוא ומשפחת לוץ (הדיירים הבאים) המציאו את כל הסיפור יחד מעל בירה. "חשבנו שזה יכול להיות רעיון טוב לספר", הוא אמר בראיון. אף חוקר פרא-נורמלי לא מצא ראיות למשהו על-טבעי. זה היה הונאה שהפכה לפרנצ'ייז של מיליונים.
The Conjuring (2013) – אד ולורן וורן, הרמאים המקצועיים
הסדרה כולה טוענת להיות מבוססת על תיקים אמיתיים של הוורנים. באמת: אד ולורן וורן היו ידועים כרמאים ושרלטנים שניצלו משפחות מיואשות. אף אחד מהמקרים שלהם לא אומת מדעית, והם הואשמו בהמצאת ראיות ובניצול רגשי. המקרה של משפחת פרון? המשפחה עצמה אמרה שהוורנים הגזימו והמציאו דברים. הסרטים הפכו את רמאים למלאכים.
American Sniper (2014) – כריס קייל והאגדות שהמציא
הסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה של כריס קייל – אבל קייל עצמו הודה בשקרים מרובים: הוא טען שירה 30 אנשים במהומות בניו אורלינס אחרי הוריקן קתרינה (לא קרה ואף אחד לא אישר), שהרג שני גנבים בטקסס (לא קרה), ושהמספרים שלו של הריגות באירק מדויקים (הצבא אמר שהם מוגזמים). הסרט מציג את קייל כגיבור טהור – ומשמיט את השקרים והפרטים המביכים.
U-571 (2000) – אמריקה גונבת את הניצחון הבריטי
הסרט מציג מלחים אמריקאים שתפסו מכונת אניגמה מצוללת גרמנית – מה ששינה את המלחמה. באמת: זה היו הבריטים שעשו את זה – ב-1941, לפני שארה"ב בכלל הצטרפה למלחמה. אמריקה תפסה מכונת אניגמה אחת רק ב-1944, הרבה אחרי שהבריטים כבר פענחו את הקוד. הסרט גנב את ההישג הבריטי והפך אותו לאמריקאי. ראש ממשלת בריטניה דאז, טוני בלייר, התלונן פומבית על העיוות.
"מבוסס על אירועים אמיתיים" לא אומר "זה מה שקרה" – זה אומר "לקחנו רעיון והמצאנו את השאר". הוליווד מבינה שהאמת לפעמים משעממת, מסובכת, או לא מספיק דרמטית. אז הם משנים, מוסיפים, ומוחקים כרצונם. הבעיה? כשמיליוני אנשים צופים בסרט ולא קוראים ספרי היסטוריה – הגרסה המזויפת הופכת ל"אמת" בראש שלהם. אז בפעם הבאה שאתם רואים "מבוסס על סיפור אמיתי" – תזכרו: זה כנראה אומר שהם שיקרו לכם, אבל בצורה מאוד משכנעת.
