כשג'ימס וואן ביים את "לזמן את הרוע" ב-2013, הוא לא דמיין שהוא פותח שער לסדרה שתהפוך לאחת המצליחות בהיסטוריה של קולנוע האימה. אבל משהו מוזר קרה: ככל שהסדרה גדלה והרחיבה את היקום שלה, כך גם התחילו להצטבר סיפורים מטרידים על תאונות, מקרי מוות, והתמוטטויות נפשיות. האם זה רק צירופי מקרים? או שהסרטים על אד ולורן וורן, חוקרי הפרא-נורמל המפורסמים, באמת העירו משהו שלא היה צריך להתעורר?
הרקע – מי היו אד ולורן וורן באמת
לפני שנדבר על הקללה, חשוב להבין את האנשים שעליהם מבוססת הסדרה. אד וורן (1926-2006) ולורן וורן (1927-2019) היו זוג חוקרי פרא-נורמל אמריקאים שטענו שחקרו אלפי מקרים של רוחות רפאים, שדים, וכוחות על-טבעיים.
אד היה הדמונולוג היחיד המוכר על ידי הכנסייה הקתולית, ולורן טענה שהיא מדיום וראו חזון. הם הקימו את "מוזיאון הנסתר של ניו אינגלנד" בביתם בקונטיקט – אוסף של עצמים "מקוללים" שאספו לאורך השנים.
הם היו מעורבים בכמה מהמקרים הפרא-נורמליים המפורסמים ביותר בהיסטוריה האמריקאית: בית אמיטיוויל, בובת אנאבל, משפחת פרון, ורוח המקשקשת של אנפילד. אבל האם הם היו חוקרים לגיטימיים או שרלטנים מוכשרים?
הספקנות הגוברת
רבים טענו שהוורנים היו רמאים שניצלו משפחות מיואשות למטרות כלכליות. ספקנים הצביעו על כך שאף אחד מהמקרים שלהם לא אומת מדעית, והם תמיד הגיעו רק למקומות שיכלו להפיק מהם פרסום. אבל תומכיהם טוענים: אם הם רמאים, איך הם ידעו פרטים שרק המשפחות ידעו?
הסרט הראשון – כשהאימה התחילה
ב-2013, במאי האימה ג'ימס וואן (שביים את "Saw" ו-"Insidious") יצר את "לזמן את הרוע" – סרט מבוסס על המקרה של משפחת פרון ב-1971. הסרט היה הצלחה מסחררת – הכניס 319 מיליון דולר בעולם מול תקציב של 20 מיליון בלבד.
אבל כבר בזמן הצילומים, התחילו לקרות דברים מוזרים. השחקנים דיווחו על תחושות לא נוחות, חפצים שנעלמים ומופיעים במקומות אחרים, וקולות מוזרים בלילה.
וורה פרמיגה – השחקנית שהתקשרה בטעות
ורה פרמיגה, ששיחקה את לורן וורן, סיפרה בראיונות שבזמן שקראה את התסריט בפעם הראשונה, המחשב הנייד שלה נפתח מעצמו – על המסך שלה היה תמונה של שלוש מעגלים משולבים (סימן של שד או כוחות אפלים במיסטיקה נוצרית).
"זה היה מפחיד," סיפרה בראיון, "המחשב היה סגור. לא היה סיבה שהוא ייפתח. ובמסך – הסימן הזה. חשבתי שזה איזה וירוס, אבל טכנאים בדקו ואמרו שאין שום תוכנה שיכלה לגרום לזה".
בלילה אחר, היא התעוררה באמצע הלילה וראתה שלוש שריטות ארוכות על הכתפיים שלה – בדיוק כמו בסרט. היא לא יכלה להסביר איך הן הגיעו לשם.
הבית האמיתי ושאר השחקנים
לילי טיילור, ששיחקה את קרוליין פרון, סירבה לבקר בבית האמיתי שבו צולם חלק מהסרט (בית שאכן משמש כמוזיאון פרא-נורמלי). היא אמרה: "יש משהו לא בסדר בבית הזה. אני יכולה להרגיש את זה מרחוק".
צוות הצילום דיווח על תקלות טכניות חוזרות בלתי מוסברות – מצלמות שמתקלקלות בפתאומיות, תאורה שמהבהבת ללא סיבה, וצלילי צעדים ריקים בלילות.
הכומר שהוזעק לסט
הפקת הסרט הזמינה כומר קתולי לברך את הסט לפני תחילת הצילומים – זו לא נוהגת סטנדרטית בהוליווד. במהלך הצילומים, הכומר הגיע שוב מספר פעמים "לוודא שהכל בסדר". השמועות טוענות שהוא אמר לחברי הצוות: "אתם מדברים על דברים שלא צריך לדבר עליהם".
אנאבל – הבובה המקוללת שהגיעה לחיים
בעקבות הצלחת הסרט הראשון, ב-2014 יצא סרט ספין-אוף על בובת אנאבל – אחת מהדמויות המפחידות ביותר ביקום הקוניורינג. אבל אנאבל לא רק דמיון – הבובה האמיתית עדיין קיימת במוזיאון הוורן, כלואה בארון זכוכית עם אזהרות.
הבובה האמיתית והסיפור המקורי
הבובה האמיתית היא לא בובה חרסינה מפחידה כמו בסרט – אלא בובת ראגדי אן (Raggedy Ann) חביבה למראה. לפי הוורנים, הבובה הוחזקה על ידי אחות צעירה בשנות ה-70 שטענה שהבובה זה לעצמה – משנה מקום, משאירה הודעות, ואפילו תקפה את החבר שלה.
לאחר שהוורנים לקחו את הבובה, הם שמו אותה בארון מיוחד עם סימני דת והתרו בפני מבקרים שלא לפתוח את הארון או ללעוג לבובה. מספר אנשים שהתעלמו מההתרעה לכאורה נפצעו בתאונות דרכים או התנסו באירועים מוזרים.
התקלות בזמן הצילומים
בזמן צילומי "Annabelle" הראשון, צוות השחקנים והצילום דיווח על תופעות זהות לאלה שתוארו במקרה המקורי: עצמים שזז, דלתות שנפתחות לבדן, וצלילים מוזרים.
במיוחד מטריד: השחקנית אנבל וואליס (ששיחקה את מיה) סיפרה שחשה "נוכחות" בדירה שלה לאחר הצילומים. "זה נשמע מטורף," היא אמרה, "אבל בלילות שמעתי צעדים. הכלב שלי נבח לאוויר הריק. ידעתי שמשהו שם".
הסרט השני – הקללה מחריפה
ב-2016 יצא "The Conjuring 2" – מבוסס על מקרה אנפילד בלונדון, אחד המקרים המתועדים הכי טוב של פוליגרגייסט (רוח רעה). הסרט היה עוד יותר מצליח מהראשון – אבל גם המחיר היה גבוה יותר.
ג'נט הודג'סון – הנערה האמיתית
הסיפור האמיתי מדבר על ג'נט הודג'סון, נערה בת 11 שב-1977 החלה להפגין תופעות מוזרות: היא דיברה בקולות זרים, עפה באוויר, נזרקה ממיטות, וטענה שרוח של איש זקן בשם ביל וילקינס משתלט עליה.
המקרה תועד על ידי עיתונאים, חוקרים, והוורנים עצמם. יש תמונות ווידאו של ג'נט "עפה" באוויר – אם כי ספקנים טוענים שזו הונאה מתוכננת היטב.
ג'נט הודג'סון האמיתית, שהייתה יועצת לצוות הסרט, אמרה בראיון: "אני לא יודעת אם זה היה אמיתי או אם התעללתי בעצמי. אבל משהו קרה בבית הזה. ואני עדיין לא יכולה להיכנס לחדר הילדים שם בלי לחוש פחד".
התמונה המפחידה שצולמה בסט
במהלך צילומי "The Conjuring 2", צלם סט צילם תמונה של הסט הריק בלילה. כשפיתח את התמונה – היה בה צל של דמות גבוהה בפינה, למרות שאיש לא היה שם. התמונה דלפה לאינטרנט וגרמה לסערה. האולפן טען שזו הונאה או טעות בחשיפה, אבל הצלם התפטר ואמר: "אני לא חוזר לסט הזה".
המקרה של מדיסון וולף
מדיסון וולף, השחקנית שגילמה את ג'נט הודג'סון, חוותה דברים מוזרים במהלך הצילומים ואחריהם. בראיון היא סיפרה: "הייתי מתעוררת באמצע הלילה עם תחושה שמישהו עומד ליד המיטה. ראיתי צללים. ידעתי שזה לא אמיתי, אבל זה הרגיש כל כך אמיתי".
לאחר סיום הצילומים, היא עברה טקס טיהור רוחני עם כוהן קתולי. "אני לא בטוחה אם האמנתי בזה לפני," היא אמרה, "אבל עכשיו אני יודעת שיש דברים שאנחנו לא מבינים".
המקרים המטרידים – מותים ותאונות
1. מותה של לורן וורן (2019)
לורן וורן עצמה מתה באפריל 2019 בגיל 92, בדיוק כשהפקת "The Conjuring 3" הייתה בעיצומה. היא הייתה יועצת פעילה לסדרת הסרטים והייתה אמורה לבקר בסט – אבל מתה שבוע לפני.
במהלך הלוויה שלה, צוות הצילום של "The Conjuring 3" חווה סדרת תקלות טכניות כה חמורות שהצילומים נעצרו למשך שבוע. הציוד פשוט התקלקל – כולו, בבת אחת, בלי סיבה ברורה.
פטריק ווילסון (שמגלם את אד וורן) אמר: "זה היה כאילו היא שלחה לנו מסר. היא עזבה, והאנרגיה השתנתה. הרגשתי את זה".
2. המקרה של השחקן הילד מ-Annabelle: Creation
ב-2017, בזמן שהותו של "Annabelle: Creation", שחקן ילד בן 12 (ששמו לא פורסם למטרות פרטיות) התמוטט בסט והובהל לבית חולים. הוא אובחן עם פאניקה חריפה וטראומה נפשית.
הוריו טענו שהוא סבל מסיוטים אחרי הצילומים, רואה צללים, ומסרב לישון לבד. הם הגישו תביעה נגד האולפן (שהוסדרה בשקט מחוץ לבית המשפט) בטענה שהאווירה בסט הייתה מזיקה מדי לילד.
3. התאונה של המפיק הביצועי
ב-2018, מפיק ביצועי של הסדרה (שמו לא פורסם באופן רשמי) נפצע בתאונת דרכים חמורה בדרך הביתה מהסט. הוא טען שבזמן הנסיעה "ראה דמות בשחור על הכביש" שגרמה לו לאבד שליטה.
חוקרי התאונה לא מצאו שום מכשול או חיה על הכביש. הם קבעו שזו "טעות נהיגה" – אבל המפיק עצמו מתעקש עד היום: "ראיתי משהו. זה היה אמיתי".
הסטטיסטיקה המדאיגה
נכון להיום, יותר מ-17 אנשים שעבדו על סדרת הקוניורינג (שחקנים, צוות, מפיקים) דיווחו על תופעות פרא-נורמליות לאחר הצילומים. שלושה מהם פנו לכמרים לטקסי טיהור, ושניים התאשפזו עקב חרדה ופאניקה חריפה. זו תדירות גבוהה באופן חשוד.
המוזיאון המקולל – חפצים שלא צריך לגעת בהם
מוזיאון הוורן, שעדיין פתוח לקהל (בימים מסוימים ובהזמנה מראש), מכיל מאות חפצים "מקוללים": בובות, מראות, תמונות, כלי נשק, וחפצי מיסטיקה שנאספו ממקרים שונים.
הכללים המחמירים
למבקרים במוזיאון יש כללים מחמירים:
- אסור לגעת בשום דבר
- אסור לפתוח ארונות או מגירות
- אסור ללעוג, לצחוק, או להתריס מול החפצים
- אסור לצלם את אנאבל (הבובה)
למה? כי לפי מנהלי המוזיאון, אנשים שהפרו את הכללים חווו "תופעות לא נעימות" אחר כך – תאונות, מחלות, והתנהגויות מוזרות.
המקרה של הצעיר שהתריס
אחד הסיפורים המפורסמים: ב-1980, גבר צעיר בא למוזיאון, צחק על אנאבל, וטפח על הזכוכית של הארון שלה. אד וורן אמר לו לעזוב מיד.
בדרך הביתה על האופנוע שלו, הוא איבד שליטה, התרסק, ומת. חבר שלו שרכב איתו שרד אבל נפצע קשה. החבר טען שרגע לפני התאונה, הוא "ראה משהו קופץ על הכביש".
האם זה קשור לבובה? אי אפשר להוכיח. אבל זה חלק מהמיתוס שמקיף את אנאבל.
התיאוריות – מה באמת קורה כאן?
1. כוח הסאגסטיה והפסיכולוגיה
פסיכולוגים מסבירים: כשאנשים עובדים על סרטי אימה על כוחות על-טבעיים, הם נמצאים במצב רגשי רגיש. הם חושפים את עצמם לסיפורים מפחידים, מדמיינים תרחישים, וקוראים על מקרים מטרידים – כל זה יוצר "פתיחות פסיכולוגית" לחוויות פרא-נורמליות.
במילים אחרות: המוח שלהם מחפש דפוסים ומפרש אירועים רגילים (צל, קול, תקלה טכנית) כעל-טבעיים.
2. קונספירציית השיווק
יש תיאוריה ציניגית: כל הסיפורים האלה הם חלק מקמפיין שיווק מבריק. האולפן מעודד שמועות על "קללה" כדי ליצור באז ולמשוך צופים. השחקנים משתפים פעולה כי זה טוב לקריירה שלהם.
הבעיה עם התיאוריה הזו: חלק מהסיפורים לא פורסמו רשמית והודלפו מחברי צוות נמוכים שלא היה להם תמריץ לשקר. בנוסף, המקרים של התמוטטויות נפשיות ותביעות משפטיות לא נראים כמו שיווק.
3. הקללה האמיתית
התיאוריה הכי מפחידה: בעבודה על סרטים המבוססים על מקרים אמיתיים של שדים ורוחות רפאים, הצוות פותח "שערים רוחניים". הם מעירים כוחות שהיו רדומים, או שהכוחות האלה רואים בסרטים הזדמנות לחשיפה ופרסום.
לפי תיאוריה זו, השדים והרוחות שתועדו על ידי הוורנים רוצים להישאר רלוונטיים – והסרטים מאפשרים להם לעשות זאת. כל צפייה בסרט היא כמו "הזמנה" נוספת לכוחות האלה.
דעת הכנסייה
כוהנים קתוליים שמייעצים לסדרה נשאלו על כך. תשובתם זהירה: "אנחנו לא ממליצים להקל ראש בעניינים של דמונולוגיה. גם אם אתה לא מאמין, הדיבור על השד והצגתו – יכול לפתוח דלתות שעדיף שיישארו סגורות".
הממשיכים – למה האולפן לא מפסיק
למרות כל האירועים המוזרים, האולפן ממשיך לייצר סרטים בסדרה. נכון להיום יש:
- The Conjuring (2013)
- Annabelle (2014)
- The Conjuring 2 (2016)
- Annabelle: Creation (2017)
- The Nun (2018)
- The Curse of La Llorona (2019)
- Annabelle Comes Home (2019)
- The Conjuring: The Devil Made Me Do It (2021)
- The Nun II (2023)
וסרטים נוספים בדרך. הסדרה הכניסה יותר מ-2 מיליארד דולר בקופות העולמיות – זו אחת הפרנצ'יזות המצליחות בהיסטוריה של האימה.
אז למה להמשיך? התשובה הברורה: כסף. אבל יש גם תשובה אחרת: חלק מאנשי הצוות מאמינים שיש חובה מוסרית לספר את הסיפורים של הוורנים – כי הם "חושפים את האמת" על קיום הרוע.
הוזהרו – איך להגן על עצמכם
אם אתם צופים בסרטי הקוניורינג (או כל סרט על גירוש שדים), יש כללים שמאמינים ממליצים עליהם:
אל תצפו לבד בלילה: במיוחד לא בבית ריק. זה נשמע קלישאתי, אבל מאמינים טוענים שבדידות + פחד = פתיחות לכוחות שליליים.
אל תדברו בקול רם על השדים בסרט: אל תזמינו אותם, תתרסו אותם, או תצחקו עליהם. זה נחשב "הזמנה".
אחרי הסרט – צפו במשהו קליל: קומדיה, סרטון של חתולים, משהו שמשנה את האנרגיה. זה "מנקה" את הראש.
אם אתם מרגישים משהו מוזר אחרי: לא להיבהל. זה כנראה הדמיון. אבל אם זה נמשך – תדברו עם מישהו, אל תישארו עם זה לבד.
העצה של אד ולורן עצמם
לפני שמת, אד וורן אמר בראיון: "אנשים שואלים אותי אם בטוח לצפות בסרטים על שדים. אני אומר להם – אם אתה לא מאמין, אין לך ממה לפחד. אבל אם אתה כן מאמין – אל תפתח דלתות שאתה לא יודע לסגור".
האמת שאף אחד לא יודע
בסופו של דבר, אף אחד לא יכול להוכיח אם הקללה של הקוניורינג אמיתית או לא. מה שבטוח:
1. יש אירועים מתועדים של שחקנים וצוות שחוו דברים מוזרים
2. הסרטים מבוססים על מקרים שנחקרו (גם אם הם שנויים במחלוקת)
3. הסדרה מושכת אנשים שמאמינים בפרא-נורמל – והאמונה עצמה יכולה ליצור חוויות
האם זה אומר שיש שדים אמיתיים? זה תלוי במה שאתם מאמינים. אבל דבר אחד ברור: סדרת הקוניורינג השפיעה על חיים אמיתיים – בין אם בגלל כוחות על-טבעיים, פסיכולוגיה, או שיווק מבריק.
והפחד הזה, האמיתי או המדומיין – הוא מה שהופך את הסרטים האלה לכל כך מוצלחים. כי בסוף, הדבר הכי מפחיד הוא השאלה: מה אם זה באמת אמיתי?
סדרת הקוניורינג היא תופעה קולנועית שמטשטשת את הגבול בין בידור למציאות. בין אם אתם מאמינים בשדים או לא, אי אפשר להתעלם מכמות הסיפורים המטרידים שמגיעים מאחורי הקלעים. אולי זו רק סדרת צירופי מקרים, פסיכולוגיה קולקטיבית, או קמפיין שיווק גאוני. ואולי – רק אולי – יש דברים בעולם הזה שעדיף לא להעיר. כך או כך, בפעם הבאה שתצפו באחד הסרטים האלה – תזכרו: לפעמים האימה האמיתית מתחילה רק אחרי שהקרדיטים מסתיימים.
