דמיינו שאתם מתעוררים בבית חולים ללא זיכרון איך הגעתם לשם. דמיינו שהממשלה שלכם נותנת לכם סמים מסוכנים בסתר ומנסה לשלוט במחשבות שלכם. נשמע כמו סרט אימה? זה בדיוק מה שקרה לאלפי אמריקאים תמימים בין 1953 ל-1973 במסגרת פרויקט MK-ULTRA – אחד התוכניות הממשלתיות הכי מפחידות בהיסטוריה.
איך הכל התחיל – הפחד ממלחמת המוחות
אנחנו בשנות ה-50, המלחמה הקרה בשיאה. ארצות הברית והברית המועצות לא רק מתחרות על נשק גרעיני וחלל – הן גם מנהלות מלחמה סמויה על משהו הרבה יותר מפחיד: השליטה על המוח האנושי.
ב-1953, אלן דאלס, מנהל ה-CIA, הזמין דו"ח מיוחד על "טכניקות שליטה במוח" של האויב. מה שהחזיר אותו הכניס אותו לפאניקה: הברית המועצות, סין וקוריאה הצפונית פיתחו שיטות מתקדמות של שטיפת מוח. חיילים אמריקאים שבויים בקוריאה חזרו הביתה כשהם "משובשים" – חלקם אפילו הודו בפשעי מלחמה שלא ביצעו.
דאלס פחד שארצות הברית מפגרת במרוץ הזה. הוא החליט שה-CIA חייבת לפתח את היכולות שלה בתחום – ולעשות זאת במהירות, בסודיות מוחלטת, ובלי שום מגבלות אתיות או מוסריות.
לידת המפלצת
ב-13 באפריל 1953, דאלס אישר רשמית את פרויקט MK-ULTRA. השם MK מייצג Mind Kontrolle (שליטת מוח בגרמנית), ו-ULTRA הוא קריפטונים (שם קוד) שנלקח מפעולת מודיעין בריטית ממלחמת העולם השנייה. התוכנית הייתה סודית כל כך שאפילו נשיא ארצות הברית לא ידע עליה.
ד"ר סידני גוטליב – "הקוסם השחור" של ה-CIA
בראש התוכנית עמד איש מוזר ומבריק בשם ד"ר סידני גוטליב. כימאי יהודי שגדל בברונקס, גוטליב היה בעל צליעה מולדת וסבל מגמגום – אבל המוח שלו היה גאוני. הוא היה מומחה לרעלים, סמים ופסיכופרמקולוגיה.
גוטליב היה אדם מורכב להפליא. בבית, הוא גידל עיזים, ריקד בלט עם אשתו, וחי חיים רוחניים. בעבודה, הוא תכנן ניסויים שיגרמו לכם לא לישון בלילה. עמיתים לעבודה תיארו אותו כ"חביב וביישן", אבל גם כ"קר רגשית לחלוטין כשזה הגיע לניסויים".
לגוטליב הייתה תקציב כמעט בלתי מוגבל – מיליוני דולרים בכל שנה (עשרות מיליונים במונחי היום) – ללא פיקוח ממשי. הוא יכול היה לעשות כל מה שרצה, כל עוד זה היה בשם "הביטחון הלאומי".
הניסויים – סיוט בשם מדע
1. LSD לכולם – גם בלי שידעו
גוטליב היה מאמין נלהב ב-LSD (חומצה ליסרגית). הוא חשב שהסם הזה יכול להיות "נשק האולטימטיבי" – דרך לשבור אנשים נפשית, לחלץ מידע, או אפילו לשטוף להם את המוח לגמרי.
אבל לפני שניסו את זה על אויבים, הם החליטו לנסות על… כולם. גוטליב ביצע מבצע בשם "Operation Midnight Climax" – הוא שכר זונות בסן פרנסיסקו וניו יורק שפיתו גברים לדירות בטוחות של ה-CIA. שם, המשקאות שלהם הוכנו בסמים כבדים, בעיקר LSD, ואנשי CIA צפו מאחורי מראות חד-כיווניות.
הקורבנות לא היו פושעים או חשודים – היו אזרחים רגילים שרק רצו לבלות ערב נחמד. חלקם חוו התמוטטויות עצבים, פסיכוזות, וטראומות שנמשכו שנים. אף אחד לא אמר להם מה עשו להם.
המקרה הטרגי של פרנק אולסון
ב-1953, ד"ר פרנק אולסון, מדען ב-CIA, קיבל LSD במשקה שלו ללא ידיעתו במהלך נסיגת עבודה. תשעה ימים אחר כך, הוא צנח למוות מחלון בקומה 13 של מלון בניו יורק. ה-CIA טענה שזו התאבדות, אבל המשפחה שלו האמינה שהוא נרצח כי ידע יותר מדי. בשנת 1994, גופתו נבדקה מחדש – ונמצאו עדויות לחבלה בגולגולת שקדמה לנפילה.
2. ניסויי עינויים בבתי חולים
אחד הפרקים הכי אפלים של MK-ULTRA התרחש באוניברסיטת מקגיל בקנדה. ד"ר דונלד יואן קמרון, פסיכיאטר מכובד, קיבל מימון סודי מה-CIA כדי לבצע ניסויים ב"דפוסי פסיכיק" – ניסיון למחוק זיכרונות ולתכנת אישיות חדשה.
השיטות שלו היו סדיסטיות: הוא שם חולים תחת שינה מושרית במשך שבועות (עד 88 ימים ברציפות), העביר דרכם זרמים חשמליים עזים של 30-40 פעם יותר מהמקובל, והשמיע להם הודעות חוזרות בלופ אינסופי דרך אוזניות.
חלק מ"החולים" שלו היו פשוט אנשים עם דיכאון קל או חרדה – אמהות צעירות שבאו לטיפול ויצאו כשהן לא יודעות מי הן. ז'אן סטיל, אחת הקורבנות, נכנסה עם דיכאון לאחר לידה. אחרי הטיפול של קמרון, היא לא זכרה את בעלה, את ילדיה, ואפילו לא ידעה איך להשתמש בשירותים.
3. סמים אחרים – ארסן של טירוף
LSD היה רק ההתחלה. ה-CIA ניסתה עשרות חומרים אחרים: הרואין, מסקלין, פסילוסיבין (פטריות הזיה), אמפטמינים, ברביטורטים, אתר, אלכוהול, ואפילו כימיקלים שגרמו לשיתוק זמני.
הם גם ניסו "סרום אמת" – תרכובות שאמורות היו לגרום לאנשים לספר הכל. הם ניסו שילובים של סמים עם היפנוזה, עינויים פיזיים, ומניעת שינה במשך ימים. המטרה: למצוא את הקומבינציה המושלמת ש"תשבור" כל אדם.
המטרות האמיתיות – מה הם באמת חיפשו?
התוכנית הרשמית של MK-ULTRA כללה 149 תת-פרויקטים שונים. הנה חלק מהמטרות המתועדות:
יצירת מתנקשים מתוכנתים: ה-CIA רצתה ליצור "מנצ'וריאן קנדידטס" – אנשים שניתן לתכנת לבצע התנקשויות ואז לא לזכור כלום. הרעיון: אדם תמים יקבל הוראות בהיפנוזה עמוקה, יבצע רצח, ואז ישכח הכל – חסינות מושלמת.
חילוץ מודיעין משבויים: למצוא דרך לגרום לאנשים לספר סודות – בין אם דרך סמים, עינויים, או שטיפת מוח.
אמנזיה מושרית: למחוק זיכרונות ספציפיים – שימושי אם סוכן נלכד ואתה לא רוצה שיהיה לו מידע לחשוף.
שליטה בהמונים: האם אפשר לשלוט בקבוצות שלמות? להטמיע מחשבות או רגשות באוכלוסייה? חלק מהניסויים בדקו את זה.
הקשר לרציחת קנדי
כמה תיאורטיקני קונספירציה מאמינים שלי הארווי אוסוולד, המתנקש לכאורה של JFK, היה קורבן של MK-ULTRA – מתנקש מתוכנת שלא ידע שהוא כלי בידי ה-CIA. אין הוכחות מוצקות לכך, אבל מסמכים מסווגים שחושפו מראים שאוסוולד אכן היה על הרדאר של ה-CIA.
הקורבנות – אנשים אמיתיים עם חיים הרוסים
קן קיסי והולדת תרבות הסמים
אירוניה אכזרית: אחד הקורבנות של MK-ULTRA היה קן קיסי, הסופר המפורסם. הוא התנדב לניסוי ב-1960 בבית חולים בקליפורניה (אמרו לו שזה "מחקר על השפעות פסיכדליות"). הניסוי פתח לו את המוח – הוא התאהב ב-LSD, כתב את "One Flew Over the Cuckoo's Nest", והפך למנהיג של תנועת ההיפים.
כך, באופן לא מכוון, ה-CIA יצרה את תרבות הסמים של שנות ה-60 שהם כל כך פחדו ממנה. קיסי גנב מנות של LSD מהניסוי והפיץ אותן – והשאר היסטוריה.
הילדים שנחטפו
חלק מהניסויים היו על ילדים. במספר מקרים, יתומים וילדים נטושים שימשו נבדקים. בקנדה, ילדים ילידים נלקחו למרפאות ועברו ניסויים. רבים מהם מתו או נותרו עם נזקים קבועים.
בשנת 2004, קבוצת קורבנות הגישה תביעה נגד ממשלת קנדה. הממשלה הכירה בפשעים והסכימה לפצות – אבל רוב המידע עדיין מסווג.
הגילוי – איך העולם גילה את האמת
ב-1973, כשהפרשה של ווטרגייט החלה להתגלות, מנהל ה-CIA החדש, ג'יימס שלזינגר, הורה על סקירה פנימית של כל הפעולות הבלתי חוקיות של הסוכנות. תוצאות הסקירה הזדעזעו אותו.
באותה שנה, ריצ'רד הלמס, מנהל ה-CIA היוצא, הורה להשמיד את כל התיעוד של MK-ULTRA. עשרות אלפי מסמכים נשרפו או נקרעו. למזלנו (או לרוע מזלנו), כ-20,000 דפים שרדו בטעות – הם הוסתרו בארכיון כספי ולא נמצאו בזמן ההשמדה.
ב-1975, ועדת הכנסת בראשות הסנטור פרנק צ'רץ' החלה בחקירה. העדויות שנחשפו זעזעו את אמריקה. אזרחים גילו שממשלתם ביצעה ניסויים נאציסטיים בסגנון ב-בני אדם תמימים.
העדות של גוטליב
כשגוטליב העיד בפני הוועדה ב-1977, הוא היה קר ומנותק. הוא אמר: "אנחנו לא עשינו שום דבר שלא נעשה בניסויים רפואיים סטנדרטיים". כשנשאל אם הוא מצטער, הוא ענה: "הייתי עושה אותו דבר שוב בנסיבות דומות". הוא מת ב-1999 מהתקף לב, מבלי שהורשע בפשע כלשהו.
הממשלה מודה – פיצויים ווידויים
ב-1995, הנשיא ביל קלינטון התנצל רשמית בפני קורבנות MK-ULTRA והבטיח שדברים כאלה לא יקרו שוב. ממשלת ארצות הברית שילמה מיליוני דולרים בפיצויים למשפחות – אבל רבים טוענים שזה לא מספיק.
ממשלת קנדה גם התנצלה ב-2017 בפני ילידים שנפגעו מהניסויים, ושילמה למעלה מ-100 מיליון דולר קנדי בפיצויים. אבל המספר האמיתי של הקורבנות? אף אחד לא יודע – רוב התיעוד הושמד.
השאלות שנותרו – האם זה באמת נגמר?
התוכנית הרשמית של MK-ULTRA הסתיימה ב-1973. אבל האם באמת? הנה כמה עובדות מטרידות:
מה שלא נהרס: רק 20,000 דפים שרדו מתוך מאות אלפים. מה היה במסמכים שנשרפו? אנחנו לעולם לא נדע.
תוכניות המשך: ה-CIA הודתה בקיומן של תוכניות שהחליפו את MK-ULTRA – כמו MK-SEARCH ו-MK-NAOMI. מה עוד יש שאנחנו לא יודעים?
הטכנולוגיה התקדמה: אם ה-CIA עשתה דברים כאלה בשנות ה-50 עם טכנולוגיה פרימיטיבית, מה הם יכולים לעשות היום עם נוירומדע מתקדם, AI, וטכנולוגיות מניפולציה של מוח?
טכניקות שליטה מודרניות
חוקרים מודרניים מדברים על טכנולוגיות שמסוגלות להשפיע על המוח ממרחק: גלי רדיו, שדות אלקטרומגנטיים, וגירויים תת-הכרתיים. האם זה מדע בדיוני? אולי. אבל לפני 50 שנה, אנשים לא האמינו ש-CIA מזריקה להם LSD בסתר – ועכשיו אנחנו יודעים שזה קרה.
המקרה של חוזה דלגאדו
בשנות ה-60, המדען חוזה דלגאדו פיתח "סטימוסיבר" – שתל מוח שיכול לשלוט בהתנהגות באמצעות גלי רדיו. הוא הדגים את זה בזירת שוורים – עצר שור דוהר באמצע המרוץ בלחיצת כפתור. הוא קיבל מימון מצבא ארה"ב. איך התקדם המחקר מאז? אנחנו לא יודעים – זה מסווג.
הלקחים – מה MK-ULTRA מלמד אותנו
הסיפור של MK-ULTRA הוא תזכורת מפחידה לכך שממשלות – אפילו דמוקרטיות – יכולות לעשות דברים נוראיים בשם "ביטחון לאומי". אלפי אזרחים חפים מפשע שילמו במחיר הנפשי והפיזי שלהם.
זה גם מלמד אותנו שרוב הקונספירציות הגדולות לא יוצאות לאור מיד. MK-ULTRA פעל במשך 20 שנה לפני שמישהו ידע עליו. מי יודע מה עוד מתרחש היום שנגלה רק בעוד 50 שנה?
והכי חשוב – זה מלמד אותנו לא לבטוח באופן עיוור בסמכות. כשממשלה או ארגון ממשלתי אומר "זה למען הטוב שלך" או "אנחנו מגינים עליך", תמיד כדאי לשאול: במחיר של מי?
הקורבנות שעדיין נלחמים
עד היום, יש קורבנות חיים של MK-ULTRA שנלחמים על הכרה ופיצויים. רבים מהם סובלים מפוסט-טראומה, דיכאון כרוני, והפרעות זיכרון. חלקם מעולם לא קיבלו אישור רשמי שהם אכן היו חלק מהניסויים – כי המסמכים שלהם נשרפו.
ארגונים של קורבנות ממשיכים ללחוץ על הממשלה האמריקאית והקנדית לחשוף את כל המידע שנותר. אבל הביורוקרטיה איטית, והזמן אוזל – הקורבנות מזדקנים, ובקרוב לא יהיה מי שיספר את הסיפור הזה מניסיון אישי.
הסיפור של MK-ULTRA הוא אחד המקרים הנדירים שבהם "תיאוריית קונספירציה" התגלתה כעובדה מוכחת. זה מזכיר לנו שלפעמים, המציאות מפחידה יותר מכל דמיון.
MK-ULTRA הוא הוכחה שלפעמים, הקונספירציות האפלות ביותר הן אמיתיות. זו תזכורת מפחידה שממשלות מסוגלות לעבור קווים אדומים בשם ביטחון ומדע. והשאלה המטרידה ביותר נותרת תלויה באויר: אם הם עשו את זה אז, מה הם עושים עכשיו? אולי בעוד 50 שנה, דור אחר יקרא על הניסויים של ימינו – ויזדעזע באותה מידה.
